ותודה לג'ורג' בוש
הקומיקאי וויל פרל, שהקפיץ את הקריירה שלו מחיקוי הנשיא לשעבר, סוגר איתו חשבון לרגל סיום כהונתו במופע היחיד שלו. אהוד קינן מודה למי שהביא לנו את הקומיקאי הזה
ב-20 בינואר בשעה 12:01, עם השבעתו של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב על מדרגות הקפיטול, עבר הנשיא הקודם ג'ורג' בוש מעמדת האיש החזק ביותר בעולם לעמוד נוסף בהיסטוריית הנשיאים של המדינה - ודי נעלם מהשטח.
כבר באותו ערב, בתאטרון "קורט" בלב מנהטן, עלה לבמה הקומיקאי וויל פרל כשהוא מגלם את בוש. במופע שרץ במשך שמונה שבועות, מסיים פרל לסחוט את טיפותיו האחרונות של הלימון שתרם לו משמעותית לקריירה, שלא לומר בנה אותה - החיקוי של הנשיא לשעבר.
מודעת פרסומת למופע של פרל. ותודה לך, אמריקה (צילומים: אהוד קינן)
פרל, שגדל ב"Saturday Night Live" כמו מיטב הקומיקאים של ארה"ב (וגם ג'ים בלושי), היה מבצע את החיקוי של בוש באופן קבוע לאורך הקדנציה שלו. התפאורה של SNL מפורקת ונבנית מדי שבוע, היו אומרים ב-NBC, פרט לשני חלקים שתמיד נשמרים: אולפן החדשות - פינה קבועה בתוכנית, והחדר הסגלגל - כי תמיד יש על מה לצחוק שם.
"בבקשה, אמריקה"
במופע שאורכו 90 דקות, אותו כתב פרל בעצמו (וישודר ב-HBO ב-14 במארס, יום לפני שיירד מהבמה), הוא סוגר בשמה של ארה"ב חשבון עם הנשיא והממשל שלו על שמונה שנים לא טובות, וערימה של כשלונות. באירוניה לא מרומזת בכלל, שם המופע הוא "בבקשה, אמריקה. לילה אחרון עם ג'ורג' וו. בוש". “אפילו שאני לא אשמע תודה”, הוא אומר בסיום המופע.
פרל סוקר את חייו של בוש החל מלימודיו בקולג', השנים החסרות בקורות חייו (על פי המופע – הוא חי אז עם גבר מסתורי), השירות במשמר הלאומי, הכשלון כאיש עסקים עצמאי וההתחמקות מחקירה בעניין והפיכת טקסס לשיאנית ההוצאות להורג.
הפרסומת לשידור הטלוויזיוני של המופע. אירוניה לא מרומזת
עוד מתייחס פרל, כמובן, לגניבת הבחירות בשנת 2000, והנשיאות (עם הכי הרבה חופשות) שבה כלכלה מידרדרת למשבר, שתי מלחמות שאמריקה לא יצאה מהן (ולא ברור למה נכנסה אליהן), וחוסר התמודדות עם הסופה שהציפה את ניו אורלינס. הרבה מאלה, הפכו עכשיו לבעיות של "הבחור טייגר וודס הזה", כדברי בוש-פרל.
לא קל להיות נשיא
בדומה לדמותו בטלוויזיה, גם על הבמה בוש של פרל הוא טמבל גדול. “השירות החשאי בטוח שפרדי קרוגר הוא דמות בדיונית", אומרים לו. אחרי שבועות סוערים בבחירות 2000, ביום שבית המשפט העליון מקבל את ההחלטה להעניק לו את הניצחון ולשלוח את אל גור הביתה, בוש - שעסוק בקלפי הבייסבול שלו - שומע "אדוני הנשיא, הולכים לוושינגטון". “הסתכלתי אחורה לראות אם קלינטון הצליח להיכנס לחדר", הוא אומר.
ותודה שהביאנו עד הלום (צילום: AFP)
בוש-פרל הוא גם אינפנטיל שעושה קולות של רובוט בישיבות הקבינט עד שדיק צ'ייני יורה עליו חץ מרדים, ומכניס לצרפתים האלה שלא תמכו במלחמה, על ידי הפיכת “נשיקה צרפתית” לנשיקת "הצלנו לכם ת'תחת במלחמת העולם השנייה”.
כבר בתחילת המופע הוא מראה לקהל את “חבילת הסיוע” שלו על גבי מסך ענק, בתמונה לא מצונזרת שאי אפשר לטעות לגביה, אם כי במקרה הזה את האינפנטיליות אפשר לייחס דווקא לפרל עצמו, שפשוט ניצל את העובדה שמה שהטלוויזיה לא מרשה, קהל ניו-יורקי ציני יהיה מוכן לקבל ואפילו לחכות בשלג בתור ולשלם על זה 100 דולר לכרטיס.
בוש של פרל בעיקר לא ממש מבין מה תפקיד הנשיא. זה תפקיד מאוד קשה, הוא מתלונן, פונה לקהל ואומר "אף אחד מכם לא היה יודע ממש מה לעשות".
שמונה שנים רעות
הרבה מהטקסטים של פרל נשמעים מוכרים מאוד, והוא לא מחדש על הנשיא הכושל. ברגעים מסוימים הוא גם מצביע על הברור מאליו ומזכיר, למשל, בפעם המי יודע כמה שאחרי שנודע לו על מתקפת ה-11 בספטמבר הוא ישב בשקט מול ילדים שקרא להם סיפור במקום להתמודד עם המשבר.
האמת היא שבמקרה של בוש מאוד קשה להתעלות עם טקסטים קומיים, מבריקים ככל שיהיו, על החומרים והציטוטים האמיתיים שהאיש סיפק בשמונה השנים האחרונות למגוריו בבית הלבן.
אבל למרות כל אלה ולמרות החיקוי הבינוני למדי, מצליח פרל (שלא יוצא מהדמות לשנייה אחת), לסחוף צחוקים ומחיאות כפיים מהקהל לאורך כל המופע - בין אם זה כשהוא, דרך אגב, מצביע על העובדה שהוא היחיד במשפחתו עם מבטא טקסני, או לחילופין ברגע של ריקוד חושני אך ביזארי משהו עם קונדוליסה רייס. כשאובאמה המחושב עדיין לא פישל בצורה משמעותית ומאוד קשה לצחוק עליו, אולי אמריקה ואנחנו בכל זאת חייבים תודה לאיש שהביא לנו את הקומיקאי הקיצוני הזה. אז תודה לך, ג'ורג' בוש.
לפנייה לכתב/ת 
